איך מתמודדים עם פחד בהצגה עצמית?

איך מתמודדים עם פחד בהצגה עצמית?

הלב שלך דופק בחוזקה,

הפה מתייבש

יש לך הרבה מה לומר

עוד רגע צריך לדבר מול קהל

ולספר לו בקצרה על עצמך

ופתאום הלחץ עולה

המחשבות של מה יחשבו או יאמרו

ממלא את המוח

וגורם לבלבול, גמגום, שתיקה אפילו

פתאום להציג את עצמנו מול אחרים

הופך למשימה מתסכלת ומאתגרת ואפילו מפחידה.

איך מתמודדים עם הפחד הזה ?

לפני שנענה על השאלה הזו, 

כדאי שנבין קודם מה זה פחד

איך פחד קשור לתודעה 

ולמה חלקנו פוחדים מהצגה עצמית

פחד זה רגש שבא לאותת לנו 

שקיימת סכנה,  והוא מתעורר

כדי לשמור עלינו מפני סכנה

אז בואו רגע נבחן את הסיטואציה של הצגה עצמית: 

האם הסיטואציה של הצגה עצמית

יש בה סכנה? 

האם הצגה עצמית מסוכנת לנו? 

אם אשאל אתכם את השאלה הזו

סביר להניח שרובכם תענו שלא.  

אז אם הצגה עצמית לא מסכנת את חיינו 

ולא מסוכנת עבורנו,  אז למה היא מעוררת פחד? 

רוב האנשים מפחדים מהצגה עצמית  בגלל חוויות ילדות שנשמרו בתודעה שלהם

פחד מהצגה עצמית קשור קשר ישיר 

 לפחד ממה אחרים יחשבו או יאמרו עלינו  

אצל רוב האנשים,  פחד מהצגה עצמית קשור לחווית ילדות שלהם,

חווית ילדות שבה צחקו עליהם,  או לעגו להם או הציקו להם, 

כלומר חוויה שהיה מעורב בה קהל כלשהו.  קהל של ילדים,  או כל קהל אחר.  

החוויה הזו נשמרה בזיכרון התודעה שלהם, 

והיא מלווה אותם ומנהלת אותם גם בחייהם כאנשים בוגרים.  

כילדים עשינו כל מה שביכולתנו כדי לשרוד חברתית. 

חוויה כזו שבה צוחקים או לועגים עוררה בילדות פחד, 

מבחינתנו כילדים,  לחוות חוויה כזו היה "מסוכן"  עבורנו חברתית, 

וזה דרש מאיתנו למצוא דרכים יצירתיות להתמודד עם זה. 

כיום כולנו התבגרנו,  למדנו דבר או שניים בחיים,  התפתחנו,  חווינו,  והשתנינו.

העניין הוא שהתודעה זוכרת את חווית הילדות,  ואת "הסכנה"  שהרגשנו,  ואת הפחד שהתעורר אז.  

וכיום,  אם אנחנו צריכים להתמודד עם חוויה "דומה"  כמו הצגה עצמית מול קהל, 

מייד זה מעורר את זיכרון החוויה בילדות.

חוויה זו זוכרת שהיתה סכנה,  שהיה פחד,  ומיד אנחנו מרגישים את אותם רגשות כמו בעבר.  

אנחנו לא זוכרים את החוויה,  התודעה זוכרת.  

מה האבסורד,  שאנחנו כבר לא אותם ילדים שמחפשים איך לשרוד חברתית. 

 התבגרנו,  התפתחנו שכלית ורגשית,  צברנו ניסיון חיים רב, 

אז איך זה שאנחנו עדיין מגיבים כמו שהיינו ילדים? 

אז דבר ראשון,  כדי להתמודד עם פחד של הצגה עצמית, 

עלינו להבין שאנחנו כבר לא ילדים,  אנחנו לא מאוימים,  אנחנו לא בסכנה.  

הצגה עצמית היא לא מסוכנת לנו.  היא כן מרגשת,  מאתגרת,  אבל לא מפחידה.  

דבר שני, מודעות.  ברגע שנהיה מודעים לפחדים שלנו ולמחשבות שלנו, 

 נוכל להתחיל לשלוט בהם. 

או שאנחנו נשלוט במחשבות ובפחדים שלנו או שהם ישלטו בנו.  

דבר שלישי,  לכל אחד יש בתודעה זיכרונות שונים מחוויות ילדות. 

לכן התודעה של כולנו שונה אחד מהשני. 

אז אם הזכרונות שלנו שונים, 

זה אומר שמה שאנחנו חושבים או מרגישים ברוב המקרים שונה ממה שאחרים חושבים. 

 אז למה לי לפחד ממה הם חושבים? 

סביר להניח שאין לי מושג מה עובר להם בראש, 

או על מה הם חושבים, וגם אין לי ולא תהיה לי שליטה על מה הם חושבים. 

אז למה לי להתעסק בזה בכלל? 

תודעה היא פרטית,  ייחודית,  אישית. 

כל אחד מאיתנו הוא מיוחד,  ייחודי,  פרטי. 

היא לא דומה לתודעה של האחר.  

יש גם תודעה קולקטיבית, אבל זה שייך לסיפור אחר.

תאהבו את עצמכם,  תוותרו על הפחד ממה אחרים חושבים, 

תאמינו בעצמכם,  תעמדו מול אנשים והציגו את עצמכם בגאווה. 

בהצלחה 

שרון קוטא, תודעה משנה חיים-אימון אישי – 054-7170434